בגדד ♦ קובה, יפן ♦ בנגקוק ♦ ז'נבה ♦ תל-אביב

קוראים כותבים
 
מר אסיא היקר,
כשסיימתי לקרוא את ספרך הגשרים של חיי נזכרתי בספרו של יהודי גדול, מאיר וייסגל, לימים ידידך, אשר רתם אותך למכון וייצמן למדע. מרגש היה לגלות, כי יש קווי דמיון בין הגורל של שני אישים מהמזרח ההוא ומהמזרח הזה. כמה עוז, תקווה, אמונה, חוצפה וכשרון נדרשו כדי לפרוץ אל העולם הרחב מקיקל, השטאטל של וייסגל, ובמגדאד שבה גדלת אתה. מנעוריך נדדת הרחק, לקובה, יפן, ומשם לתאילנד שבה פגשת את ג'אנט איינסלי, אשר התגיירה למענך והייתה לרעייתך, אם ילדיך ואהבת חייך.
מעמודי הספר פורצת אישיותך, חכם, תאב דעת, סקרן, מהפכן, שובר מסגרות נחוש, מחדש חסר מנוחה, שונא עוולות ושוחר הרפתקאות. מזיגה מיוחדת של יהודי בגדאדי, ישראלי ואיש העולם, בן בית בתרבויות שונות, אץ נשאר נאמן למקורות יניקתו, משפחתו וקהילתו. קשור למסורת ולמורשת היהודים, מדקלם פרקים שלמים מהתנך בטעמי המקרא העיראקיים המקוריים.
שאפת להקים בנק והגשמת את חלומך. עשית חיל והפכת איש כספים וכלכלה. יעיל, ישר, אמיץ ואמון על ניהול מודרני. בהיותך שוחר אומנות ותרבות, מעריץ יופי ויצירתיות יזמת את הקמתו של מוזיאון תל-אביב בשדרות שאול המלך. בהכירך בחשיבות החינוך, הקמת יחד עם חבריך, את הקרן לחינוך של יהודי עיראק. בהכירך בחיוניותו של המדע לקידום החברה האנושית, נקשרת ופעלת עשרות שנים למכון וייצמן למדע. בשנים האחרונות אתה מקדיש את מרצך להקמת חדרי מחשבים לילדים בשכונות מצוקה ומעניק להם מפתחות להשתלבות במערכות החיים המודרניים.
ספרך מפגיש את הקורא עם אדם מרתק ורב עלילות. כשהשלמתי את הקריאה בספר, שאלתי את עצמי איך ייתכן שאישיות כשלך, שתרמה כה הרבה למדינה, לא נחשפה לציבור הישראלי עד כה. אני מחל לך בריאות טובה והמשך עשייה ברוכה.
שלך בהוקרה
 
אלי עמיר
 
 
 
 
... הסיפור הוא כמעט סיפור בל יאומן, ויחד עם זה הוא מעורר אמון. גם התפעלות.
שחית נגד הזרם, והתגלית כשחיין מעולה וכשהגעת לחוף - יצרת חיים משלך, לעצמך ולזולתך. נשאת בחובך אהבה לעמך, אמונה למורשתו, געגועים לישראל ואחריות למשפחה ממנה באת ולמשפחה אותה יצרת.
תכונות אלה לא מעו ממך להחליט בעוז, לפעול בחוכמה ולהקפיד על יושר דרכך.
יצרת חיים נפלאים משלך, ותרמת לאורך כל הדרך לצרכי הציבור, לקידום החשוב והיפה כאחת...
 
שמעון פרס
 
 
 
 
 
יהודה היקר,
זה עתה סיימתי לקרוא את כתב היד של ספרך. הכל מדברים היום על גלובליזציה. מתברר שאתה המצאת אותה 60 שנה לפני כולם. על תרומתך הגדולה מדינת ישראל ולמוסדותיה הביטחוניים, והאמנותיים - ידעתי. שמעתי גם רבות על הצלחותיך וסגולותיך כבנקאי. מי כמוני יודע גם על תרומותיך הכספיות האישיות ועל שכנוע ידידיך ולקוחותיך לסייע למדינת ישראל.
אולם רק כשקראתי, בנשימה עצורה, את מחציתו הראשונה של הספר, מבגד לקובה שביפן, ומשם לבנגקוק, תל-אביב, ניו-יורק וג'נבה, למדתי מה יכולים לעולל הכשרון, היוזמה, והחוצפה של בחור יהודי צעיר מבגדד. אני מצדיע לך ומאחל לך בריאות ונחת, ושלום לכולנו.
שלך בהוקרה ובידידות,
חיים הררי
 
 
 
 
יהודה יקירי,
קראתי את ספרך הגשרים על חיי מ-א' עד-ת' ועלי להודות לך על שזכית את מכריך וידידך אודות פועלך הרצוף והמרשים. תיארת בדייקנות רבה את ההווי היהודי בעיראק ותיארת את דביקותך לבית הכנסת, לתנך ולדת היהודית. פרצת בהיותך צעיר לעצמאות כלכלית. בהווי העיראקי לא היה קל להתמודד עם האבא. כאן הצלחת מעבר למצופה עד כדי מינויו של אבא כסוכן שלך. ניתן רק להתפעל מדרך היכרותך את ג'נט, דביקותך לאהבתה ונאמנותך לאורך כל חייך.
פעילותך הכלכלית והצלחותיך, שכנעו את ראשי המדינה דאז לפנות אליך בשעת מצוקה למדינת ישראל ונענתה. ניתן למתוח קו מרשים של: פיקות; כושר שכנוע; שאיפה לחצות גבולות ולפעול בניגוד למוסכמות. אפיינת את השבט בבלי שלא יודע מנוחה ומצוי בכל מרחב תבל. שברת מחסומים בירוקרטיים שאפיינו את המדינה בצעירותה.
השאלה אם האדם עושה את ההיסטוריה או להיפך. הוכחת לכל ספק שהאדם עושה את ההיסטוריה. מילאת את הארץ באורכה וברוחבה בתרומות ובביסוס מפעלים רבים ומגוונים.
היו כאלה שברק העולם סנוור אותם ונתקעו בארצות חוק רחוקים ממולדת - מדינת ישראל. אתה לא סונוורת, אהבתך לעם ישראל ולמדינתו, הדביקה את הרעיה ואת הילדים, יצרת בישראל שבט מפואר של בנים; נכדים ונינים ותבורך על כך. בסיומת אומר שוב, תודה רבה על כתיבת הספר.
מעריצך,
מרדכי בן-פורת
 
 
 
 
 
נאומו של אלי עמיר - אירוע לכבוד השקת ספרו של יהודה אסיא - הגשרים של חיי - אוניברסיטת תל-אביב 18.3.2005
האוטוביוגרפיה של יהודה אסיה מצטרפת למדפי האוטוביוגרפיות של יהודים בעולם, של ישראלים בארץ ושל יהודים יוצאי עיראק.
יהודי עיראק כותבים על עצמם יותר מכל קהילה אחרת בארץ יחסית למספרם באוכלוסייה הם ממשיכים את המסורת מאז שכתבו את התלמוד הבבלי, את ספרות הגאונים, את ספרות השות, השאלות והתשובות - ספרות דתית, באמצע המאה התשעה עשרה (1860) מסתמן שינוי בחיי הקהילה עם הקמת הספר הראשון של אליאנס בעיראק = הסנונית שבישרה את פתיחתם של בתי ספר חילוניים נוספים שיצרו תשתית חילונית משכילה שמתחילה למלא תפקיד חשוב בתולדות יהודי עיראק, ובמיוחד בשנים המעצבות - שנות השלושים והארבעים של המאה שעברה, שבהן צמח גם יהודה אסיה.
שכבת משכילים זו השפיעה על חיי הכלכלה, המשפט, הרפואה, החינוך, התרבות והאומנות. אנשיה כותבים נובלות, ספורים, מחזות, שירה ודברי הגות.
 
עם עלייתם ארצה נקטעה פעילות זו לזמן מה, אחרי שהתבססו מעט מבחינה כלכלית נפרץ סכר הכתיבה על ידי משוררים, סופרים וחוקרים החל משנות השישים של המאה שעברה.
 
ספרות זו עסקה בין השאר בבעיות הקליטה והזהות בארץ, בחיי הקהילה היהודית בעיראק והיחסים עם המוסלמים ואפשרה לקורא הישראלי להכיר מעט את קורותיה של קהילה זו, כמו כן העניקה ידע ושורשיות לדור השני והשלישי של הבנים שנולדו בארץ ולא ידעו את מורשת אבותיהם. בעשורים האחרונים החלו להתפרסם שפע של אוטוביוגרפיות אישיים שונים בערבית ובעברית.
כל אחת מהן מאירה זווית אחרת. האוטוביוגרפיה של יהודה אסיה, איש מופת רב פעלים, מוסיפה נדבכים חשובים למה שכנתב עד עתה. ספרו של אסיא עוסק בקרקע צמיחתו בבגדאד בתקופה ההיא, בשורשים הדתיים-מסורתיים, בקשרים החברתיים משפחתיים, בקיום היום יומי, ביחסים עם הרוב המוסלמי ובשאיפה לגאולה בציון.
זו התשתית שממנה צומח הפילנטרופ למען האומנות בישראל, שכן יהודה אסיה נרתם לגייס כסף למוזיאון תל-אביב. הוא מפעיל לחץ פיזי מתון, בלשון ימינו, על ראש העיר מרדכי נמיר וגורם לו להעלות תרומה משלו ולהקצות מגרש ברחוב שאול המלך. ובשנת 2003 בטקס במוזיאון תל-אביב יהודה מעניק העצה תקיפה לרון חולדאי להמשיך בדרכו של נמיר ולאתר כבר עתה מגרש למוזיאון נוסף.
האהבה והתחביב הפרטי של יהודה, הופכים אותו למי שתורם לעיצוב הטעם האומנותי הלאומי, על ידי פתיחת אופקים חדשים לדור הצעיר, עולים וותיקים.
יהודה אסיה הוא self made man, אוטודידקט, למרות שלמד לימודים מסודרים בעיראק ובארצות הברית. הוא חסיד מושבע של חינוך. מקדים רבים וטובים בראיית הנולד שלו ומקים יחד עם שלמה נח זל את הקרן לקידום החינוך של יוצאי עיראק בישראל כבר בראשית שנות החמישים. הכל מדברים היום על חינוך, אבל שלמה נח ויהודה אסיה, מקימים בראשית שנות החמישים, עם גלי העלייה הגדולה, בתקופת המעברות. הם מגייסים 60-70 מיליון דולר לפי הערכים של ימינו ואלפים רבים של סטודנטים ותלמידים, ובכללם אני בעצמי, זוכים להיעזר בקרן ההלוואות הזאת להשלמת חינוכם. עכשיו מתמסר יהודה לחדרי מחשבים לתלמידים עולים וותיקים.
יהודה הוא חלוץ נועז ונדיב לב שלא שומר רק לעצמו את נכסיו ואת הידע שצבר, אלא מתחלק עם הכלל ונרתם למען צרכי המדינה. הוא מסייע בשעתו לגייס כסף לכור בדימונה ולמכון ויצמן למדע - תחנה טבעית במסלול פעילותו.
כמובן שבדרך הוא נפגש עם גדול השנוררים, האיש רב הקדם והעלילות מאיר וויסגל, אך זרעי האהבה למדע וחשיבותו למדינה ולחברה כבר הצמיחו את נבטיהם בנפשו, אחרת לא היה מתמסר עשרות שנים למען המכון. שימו לב איך הוא כותב על המכון ביתי השני שעד סוף ימי יהי בדמי ובנפשי כמעט אמרתי אהבה ארוטית למכון ויצמן למדע.
יהודה אסיה, נער חקרן חסר מנוח ואמביציוזי, מצמיח כנפיים וממריא לעולמות אחרים לבנון, אי, קובה, יפן, בנגקוק, ג'נבה, ארצות הברית, תל-אביב. בספרו הוא נוגע בבעיות כלכלה מסחר בנקאות, עלייה קליטה, קונפליקטים עם הממסד והוא פורש יריעה שאיש לפניו, לפחות מבני הקהיל היהודית העיראקית בישראל, לא פרש כמותה.
יהודה אסיה - הינו איש העולם הגדול, רחב דעת ואופקים, סקרן ותאב עשייה, עתיר מפעלים והישגים, נכנס ויוצא בטרקליני ההשכלה, המדע, הכלכלה, המדיניות והאומנות - ולמרות כל אלה שמר יהודה על שורשיו ומעיינות יניקתו והוא מעוגן עמוק בתרבות היהודית משם, שואב את כוחו ומשענתו מהבית. יהודה הוא מהמעטים שקוראים תנך ופרקי תפילה בניגון הבגדאדי הקלאסי שלמדנו במדרש ובישיבה בילדותנו שם. כמה עיראקים יש בתוכנו שמסוגלים לדקלם בעל פה במוזיאון תל-אביב פרקי תנך במאמע לושן עיראקית?
יהודה נמשך כבר בשחר נעוריו לזר, לשונה, תאב להכיר את האחר, לא פלא שהוא מתאהב בפהימה נערה נוצרייה בעאלי שבלבנון ורומז לנו שהשאיר אצלה את תומתו, אך לא אומר זאת במפורש. הוא צבט את לבי כקורא, כאשר הוא נוטש אותה בעאלי, די באכזריות, וחוזר לביתו. אחר כך לבו נוהה אחר ג'נט איינסלי, תאילנדית בת לאב אנגלי. הוא מתקרב אליה בצעדים מדודים, אחר כך הוא מעופף סביבה, ומפרפר מעל פרחיה ויונק את דבשה ומתנתק ונוסע - כמעט נמלט לאמריקה ולישראל ומעמיד אותה במבחנים קשים עד שמתמסר לה כנסיך לנסיכתו ונושא אותה כצמית בממלכתו. יהודה מיטיב לתאר לנו את סיפור אהבתו, כפייטן רומנטי, עול ימים מכור לאהבת חייו. איש העסקים הקשוח הזה, המנהל ההחלטי, הבנקר ישר הדרך שובה את לבנו באהבתו הגדולה לרות המואבייה שלו.
אני מקווה שאינו הולך שבי אחרי ממציא העלילות שבי, אם אומר שג'נט איינסלי אסיה השלימה את יהודה, היא נפש תאומה לשו, שניהם כמו זוג חונכים אחד של השני, מדרבנים ומאיצים זה בזה להיכנס להיכלות התרבות של העולם, לקריאה משותפת בכתבי טולסטוי, דיקנס, צוויג. אוחזים זה בידה של זו ומבקרים במוזיאונים ומתוודעים לקלאסיקה של הציור בעולם.
מבקרים בבתי מכירות סוטביס christy sothedy ורוכשים ציורים מרהיבים מרחיבי גבולות הנפש.
יהודה אסיה הפרגמטיסט, איש החזון והמעש, הביצועיסט הבלתי נלאה הוא רומנטיקן קשוב לאינטואיציה, ללב ולנפש. יש לו אנטנות ופלאות שמחבורת בין הנפש לשכל וכל מה שהוא עושה הוא עושה בכל נפשו ובכל מאודו.
אחרי שעשה חייל ביפן ובתאילנד, יצא לארצות הברית עם מזוודה של אבנים טובות, משם הוא נוסע לביקור משפחתי בבגדאד, הקוברת את חייליה העיראקים שנהרגו במלחמת 1948. בבגדאד בוערת לה השנאה ליהודים, רדיפות, ריחות של חומרי נפץ באוויר. יהודה אומר כי בביקור הזה התחשלה יהדותו (הוא נעשה ציוני), הוא מחליט לחסל את עסקיו ולחיות בישראל. מחליט ומקיים.
בישראל הוא נרתם מייד לקליטת העלייה של עולי עיראק, עוסק בענייני היום יום שלהם. מה נותנים להם לאכול בבתי עולים, במה הם עובדים, מי קולט אותם, תובע לנצל אקדמאים עיראקית בקליטה כדי שיגשרו בין הקולטים לנקלטים, מבקש לבנות מקוואות טהרה שחסרו לנשים עולות. מפשר בקטטות וריבים בין העולים לקולטים, משמש להם פה בפני גיורא יוספטל האחראי על הקליטה.
יהודה יחד עם שלמה נח ואחרים מארגן את היהודים הוותיקים מבבל ותובע מהם לעזור לחדשים ואתה תמה מאין לו לרווק העשיר והמבוקש הזה, הנע ונד בעולם, מאין לו חוכמת הלב ותבונת הראש לקלוט עולים חדשים.
באף שלב בחייו לא שכח את כור מחצבתו, לא העלים ולא הסתיר אותו ומיותר לומר שבאותם ימים להיות עיראקי פיז'מה זה לא היה כבוד גדול.
יהודה ממשיך את מורשתם של תורמים יוצאי עיראק כמו שמש, כדורי, פרנק עיני, ששונים, ומשדל את בעלי היכולת בארץ ובעולם לתרום למוסדות ומפעלים. הוא סוחף אותם בכוח אישיותו, הדוגמה האישית שלו, נדיבותו.
ולבסוף, תורשה לי נימה אישית, אני צעיר מיהודה בעשרים שנה, הגעתי ארצה כנער בן שתיים-עשרה והיה עלי לפלס לי את דרכי בין הזהויות השונות והעולמות החדשים שנפתחו לפני - לא הייתה לי דמות מופת ללמוד ממנה, לא הכרתי את יהודה אסיה. לא נתקלתי במעברות בדמות אב בעל מערכת ערכים, חוש צדק, פטריוט, אכפתי והגון שדבר במטרתו ונלחם על ערכיו ועמדותיו כמו יהודה. הכרתי אותו ביוזמתו שלו רק בעשור האחרון ונפשי נקשרה בנפשו. וכשאני בא לבקרו ומתבשם שעות רבות בביתו מסיפוריו, אני חש צביטה בלב שלא הכרתי אותו קודם, אך גם שמחה גדולה על אור אישיותו, שנגלה לי ומברך על כך בכל פגישה מחדש.
ספרו של יהודה אסיא ראוי להיות נחלת הכלל, דוגמה ומופת לבני הנוער, לאן אדם יכול להגיע בכוח רצונו ואישיותו.
 
 
 
 
היכן ישנם יש עוד אנשים כמו האיש ההוא
(פורסם באתר דיילי ציפי), 
יום שישי בצהריים, אולם כס המשפט, אוניברסיטת תל-אביב. שמעון פרס, המשנה לראש הממשלה, פרופ' איתמר רבינוביץ, נשיא אוניברסיטת תל-אביב, פרופ' חיים הררי, לשעבר נשיא מכון ויצמן, אלי עמיר, סופר, שלמה להט, כעשרים מנהלי חברות היי-טק וכמאתיים מוותיקי ומובילי העדה העיראקית בארץ. כולם באו לחגוג עם יהודה אסיא, אביהם של דיויד אסיא, נשיא מג'יק, דליה אסיא פלד, מנכלית משותפת אנשים ומחשבים ודניאלה להבי, מעצבת התיקים DL, את השקת ספרו הגשרים של חיי.
בספרו מגולל אסיא סיפור חיים מרתק שהחל בבגדאד, דרך קובה שביפן ובנגקוק, שם הכיר את אישתו ג'ין, ארהב, ג'נבה וישראל. אסיא היה למנהל עסקים חובק עולם, ומייסד בנק לסחר חוץ, לימים הבנק הבינלאומי הראשון. דיילי ציפי הייתה שם ושמעה מה אסיא חושב. אז ככה: הוא סבור שהחינוך, המדע והתרבות הם הבסיס לכל עם איתן וחזק ואחד מעמודי התווך לחסנה הכלכלי והתרבותי של המדינה. אמונה זו הובילה אותו להקים כבר לפני 50 שנה
את הקרן לקידום החינוך של יוצאי עיראק בישראל, אשר בין היתר הקימה כ-40 כיתות מחשבים בערים חלשות בארץ והעניקה כ-5000 מלגות לסטודנטים.
דיילי ציפי מבקשת להזכיר כי אסיא גם מכהן בחבר המנהלים של מכון ויצמן למדע ברחובות, מוזיאון תל-אביב ואוניברסיטת תל-אביב. וכדברי השיר פרי עטו של המשורר נתן יונתן היכן ישנם יש עוד אנשים כמו האיש ההוא - גם דיילי ציפי שואלת: תגידו, היכן יש עוד אנשים כאלו? תופעה נדירה ומדהימה. כה לחי!