בגדד ♦ קובה, יפן ♦ בנגקוק ♦ ז'נבה ♦ תל-אביב

 
בשנת 1960, בתום תשע שנים של פעילות בנקאית, עמד מאזנו הכולל של הבנק על 258 מיליון פרנק. יותר מפי 40 ביחס לשנת הפעילות הראשונה. היקף המאזן שכלל גם את חברות-הבת הגיע באותה שנה ל-330 מיליון פרנק. ב-1961 קפצו נתונים אלה ל-403 מיליון פרנק ולקרוב ל-510 מיליון פרנק בהתאמה. ב-1962 כבר התפארנו ביותר מ-600 מיליון פרנק ויותר מ-763 מיליון פרנק בהתאמה. בשנת 62' הסתמן גם מפנה של ממש בשילוב בין פעילותי העסקית ופעילותי הציבורית. הכספים שהיו בידינו (ניהול תיקים) גם הם גדלו בצורה יוצאת מן הכלל.
 
 
שנה נתפרה לשנה והשובל השתרך כבר ל-14 שנה בז'נבה. חברים שגרו כמונו מחוץ לישראל
שלחו את ילדיהם לטעום מטעם הארץ רק לאחר שסיימו את התיכון, ואלה לא ינקו שם חלב ודבש אלא 'אכלו הרבה קש', התקשו להתאקלם ושבו כלעומת שבאו. לא אחד ולא שניים מהם הִכּוּ שורש באדמה זרה. לא כך ראינו ג'ין ואני את עתיד גוזלנו. דויד הבכור התקרב לגיל מצווה, דליה הייתה בת 12 ודניאלה בת 10. שלושתם היו צעירים דיים לספוג את המנטליות הישראלית ואף לפרוח בה. הגענו למסקנה כי ככל שנקדים, כן ייטב.
 
 
האם כמות הדפים שאדם מעביר בחייו היא זו שגורמת לו לראות בהיר יותר? שנותיי החליפו קידומת. הייתי בן 52 בעת שהקמתי בז'נבה חברת השקעות חדשה שהענקתי לה את השם
.ASSIA S.A. עד מהרה היו ידיי מלאות עבודה ויכולתי לבחור בנחת את תיקי ההשקעות שהייתי מעוניין לעסוק בהם. דומני שלא אכזבתי את האנשים שנתנו בי אמון. את חברת .ASSIA S.A הפעלתי בז'נבה בהצלחה רבה עד שנת 1983. בחשבון פשוט כ-14 שנה. בהיותי בגיל 66 מכרתי את החברה במחיר נאה לבנק שנקרא אחר כך יוניון בנקייר פריווה, הבנק הפרטי השני בגודלו בז'נבה. לבקשתו של האיש הבכיר בבנק זה, ידידי אדגר דה פיצ'וטו, הצטרפתי מיד לאחר מכן למועצת המנהלים של הבנק ונמניתי עם סגל חבריה. לפי חוקת הבנק יכולתי לכהן בתפקידי רק עד הגיעי לגיל 70, כלומר עד ספטמבר 1987. אולם כשנשקתי לגיל 70, נתבקשתי מעמיתיי להאריך את הקדנציה ולא לפרוש, ולא מצאתי סיבה לסרב לבקשה זו. בשנת 1990, בהיותי בן 73, פרשתי מיוזמתי ממועצת המנהלים של בנק יוניון בנקייר פריווה. 
 
 
כעת בשנת 2004, בעודי שקוע בכתיבת סיפור חיי, אני יכול לספור 50 שנה, חתונת זהב עם אחד המוסדות החשובים בארץ והקרובים ביותר ללבי, ביתי השני שעד סוף ימיי יהיה בדמי ובנפשי, מכון וייצמן למדע. במשך יובל שנים הייתי פעיל ומעורב בהנהלת המכון, כמעט בכל הוועדות, באֶקזֶקוּטיבָה ובחבר הנאמנים.