|
תרומתי לקהילת הבנקאות הבינלאומית את הניסיון שצברתי בבנגקוק לאחר מלחמת העולם השנייה, בהקמת מסלקה בין-בנקאית, העתקתי ושיווקתי בשנות החמישים, בשל נחיצותה הרבה, לארצות אירופה ובעצם לעולם כולו. לולא עשיתי זאת אנוכי, יתכן שברבות השנים מישהו אחר היה ממציא את אותו המנגנון המשומן, המיישב עסקות בין בנקים בעלי עודפים כספיים ובין בנקים הסובלים מגרעונות נזילות, אולם בימים אלה הייתי החלוץ הראשון שחשב על כך וגם הביא לידי ביצועה של קפיצת המדרגה החשובה הזאת לבנקאות העולמית. ראשיתה של המסלקה בחברה שייסדנו באותה תקופה בשם - TRADITION S.A.. זאת לנוכח אי-הסֶדר וחוסר האִרגון שהשתולל באותם הימים בין הבנקים, בתיעול הכספים הנזילים. בעוד הבנקים המרכזיים הלאומיים של המדינות הפקידו בדרך-כלל את כספיהם בדולרים בארהב, על-ידי קניית שטרי-אוצר של ממשלת ארהב (Treasury bills), נאלצו רוב הבנקים באירופה, במזרח הרחוק ובארהב, להפקיד את עודפי הכספים המצטברים בבנקים אחרים ובאופן אקראי ולא מתוכנן. שער השוק של הריבית לא היה רשמי, ידוע ומאורגן, ובלית ברירה הסתפקו בנקים אלה בשער ריבית נמוך ובלתי סביר בעליל. בשנת 1954, כאשר סוויס ישראל טרייד בנק החל לפעול באופן סדיר, החלטתי ליטול על עצמי את המשימה ולהיכנס לנעלי התיווך בין הבנקים בעלי רזרבות הכספים ובין אלה בעלי קשיי הנזילות. זאת בעוד אלה הראשונים זוכים לקבל ריבית סבירה, המאפיינת את רוח השוק. הייתה זו קומבינציה לא פשוטה, שבה עמלתי רבות כדי לצבור מידע עדכני לגבי יחסי הנזילות של הבנקים, מדי יום ועל בסיס קבוע, תוך שהכספים הללו מתועלים דרכי. אולם איזהו גליית ענק הממדים, המוכן שדויד הצנוע יתווך בינו ובין שאר הגוּליבֶרים?! גם הבנקים הגדולים באירופה לא יכלו לשאת את העובדה, שבנק קטן כמו סוויס ישראל טרייד בנק יהיה הבנק המתווך בינם ובין האחרים. מכיוון שלא עלה בידי לפצח את הסֶכר הפסיכולוגי הזה, החלטתי לפרוץ קדימה בדרך עקיפה ולהקים חברה אנונימית, שהיא מסלקה בין-בנקאית ואשר בשמה אין שום רמז על כך שסוויס ישראל טרייד בנק מעורב בה. מי שניהל יחד איתי את המסלקה עד ליום הקמת החברה היה אחד המנהלים המוכשרים של הבנק שלנו, ממוצא גרמני-שוויצרי, בשם מר לניס. כעת, כאשר התכוונתי להוציאו מהבנק ולמנותו לניהול החברה החדשה, ל היה אפשר למצוא לו מחליף ברמתו לבנק, ולכן נאלצתי להשאירו בתפקידו, ולתור במרץ אחר מנהל חדש למסלקה. את אנרי לוי מלוזאן שבשוויץ הכרתי כאשר היה יחד עם שותפו, פ. רודיטי, לקוח מועדף בבנק שלנו. זיהיתי אצלו הגינות ויושר ומנה לא מבוטלת של חוכמה עסקית. בעוד אני מגשש אחר מנהל לחברה, רצה הגורל ומר לוי נפרד משותפו, והוא הביא לידיעתי כי הוא מחפש אחר משהו גדול לעסוק בו. מיד חיברתי אחד ועוד אחד וגוללתי בפניו את תמצית עסקי המסלקה. מה זה גוללתי?! כנראה, מרוב התלהבותי וגם תמימותי, שכחתי לנהוג כשחקן פוקר ולהשאיר כמה טיפים חסויים אצל עצמי. אנרי לוי, אשר לפני כן לא הכיר כלל את עולם הבנקאות ובוודאי שלא שמע על ההמצאה החדשנית שהתכוונתי למַסֵד בשוק זה, קיבל ממני על מגש של כסף את כל המידע שהיה בידי ואת כל הדרכים לביצועה של המסלקה. לראשונה בחייו הוא ראה את הבנקרס אלמנאק (ANKER’S ALMANAK), הספר המכיל את כל המידע על כל הבנקים בעולם. הדרכתי אותו איך ליצור דרך הספר את ההתקשרות עם כל בנק, מה לכתוב להם ואיך לשכנע אותם להפקיד את הכספים הרזרביים שלהם באמצעותנו. יש האומרים, שתמיד רצוי להיכנס לעסקים חדשים בקור-רוח, שכן התלהבות יתרה עלולה לגרום גם לכלכלנים הממולחים ביותר לנהוג כטירונים לכל דבר. לאחר שנוכחתי כי אנרי לוי התלהב מהרעיון, הפשלתי שרוולים ופניתי אליו בהצעת-ההצעות - הקמת המסלקה בשותפות שווה של 50% לכל צד. לוי שיחק את תפקידו בקשיחות ותוך מיתון הלהט. אחשוב על-זה, אמר, ואני טרם חשדתי בדבר. כעבור כמה ימים הוא שב ותשובה באמתחתו, באופן עקרוני אני מסכים... כעת ציפיתי למילה אבל, ואשר יגוֹרתי, בא לי. אבל..., המשיך מר לוי, אני לא מעוניין בשותפות של 50% עם חברה ציבורית כמו סוויס-ישראל טרייד בנק, משפחתי ואנוכי רוצים יותר מ-50%, כדי שתהיה לנו שליטה בחברה. אנחנו נבצע את העסקה רק אם יהיה לנו רוב (Mjority). חצוף שכמותו, חשבתי לעצמי. רתחתי כולי ופניי החליפו צבעים. בעוד אני מתווכח אתו אנושות, נכנס בי לפתע הפחד. כעת הייתי בצד הכבול והחלש, והבנתי שאיני יכול לסרב לאיש. מר לוי הרי אינו זקוק לי יותר, והוא מסוגל כעת, עם כל מטען המידע שצבר דרכי, לפתוח בעצמו את החברה. לא נותרה לי ברירה, אלא לתת את הסכמתי. כך הוקמה המסלקה הבין-בנקאית, שאותה ראיתי הלכה למעשה בדמיוני, אם כי לא בחלוקת מניות זו, חברת TRADITION S.A.. לוי נכנס לתפקיד בשיא המהירות. בתחילה כתב ל-50 בנקים, עשינו כמה עסקאות ואחר-כך הגדלנו את מספר הלקוחות. כך, למשל, התקשרתי לידיד במדריד והדרכתי אותו כיצד לשכנע את הבנק המרכזי הלאומי הספרדי להפקיד את הרזרבות שלו באמצעותנו, כך שהוא יקבל על כספו ריבית גבוהה יותר ממה שהוא מקבל בשטרי-אוצר של ארהב. כעבור שבועות מספר, לאחר שהבנק הספרדי אכן זכה לקבל את אותה הריבית שהבטחנו, היו בידינו כמעט כל העודפים הכספיים של הבנק הלאומי הספרדי, שאותם הפקדנו בבנקים גדולים במדינות אירופה. באחת הפעמים, זמן קצר לאחר מכן, הזמין אותי אנרי לוי בעצמו לארוחת צהריים, שהייתה בעצם פגישה עסקית, עם מנכל הבנק של קנטון ואדוּז (VAUDOUSE) השוויצרי. מכיוון שהבנקים של הקנטונים השוויצריים נהגו לשים את כספם בדרך-כלל בבנק הלאומי ולקבל עליו ריבית אבסורדית, הרי שלא עמלנו קשה כדי לשכנע את המנכל להתחיל לעבוד דרך המסלקה שלנו וליהנות מריבית ריאלית. קיבלנו ממנכל הבנק שני מיליארד פרנקים שוויצריים, ומעתה, במקום להפקיד את הכסף במטבע זה, קנינו מטבעות אירופיים, כמו מרקים גרמניים, גילדנים הולנדיים או לירות שטרלינג, שאותם הפקדנו בבנק גדול באירופה בריבית הכי גבוהה בשוק. במקביל קנינו פרנקים שוויצריים עתידיים (Furures) לאותו יום שבו פג מועד הפיקדון. כלומר, ביום הפירעון של הפיקדון, אנו קיבלנו באופן אוטומטי את הפיקדון בחזרה, העברנו אותו בחזרה לבנק אשר קנינו ממנו את ה-Futures,וקיבלנו תמורתם פרנקים שוויצריים. קומבינציה מסובכת?! אולי... אך מסֶבב זה קיבלנו אנו חצי אחוז או שלושת-רבעי האחוז ויותר, וכאשר מדובר בסכומים אדירים של מיליארדי דולרים, הרי שהרווחים שקיבלנו היו עבורנו די והותר. גם הבנק של קנטון ואדוז קיבל בין חצי אחוז לאחוז אחד יותר על הרזרבות שלו, כלומר כ-30% תוספת, ומנכל הבנק היה כלא מאמין. כיוון שכך, הוא המשיך להפקיד דרכנו מיליארדי דולרים. כה קורצים היו רווחיה של TRADITION S.A., עד שגם אותו מנכל הבנק של קנטון ואדוז מצא לנכון לרצות אף הוא לטעום מן הקצפת. הוא העמיד בפנינו אולטימטום, להמשיך להעביר באמצעותנו מיליארדי דולרים, בתנאי שהוא יקבל מניות של החברה. ברור שאלה צריכים היו לבוא על חשבון חלקנו-אנו, שהרי אי-אפשר לנגוס ב-Majority [מניות הרוב] של אנרי לוי ומשפחתו. ואכן, הלה דרש ממני למכור 15% מהמניות של סוויס ישראל טרייד בנק לבנק של קנטון ואדוז. לאחר משא ומתן מעייף, נאלצתי למכור את אותם 15% מהמניות, ואחזקתנו ירדה לכ-30% בלבד. הודות לאותו חידוש נחוץ, שזיהיתי כמתבקש מהתוהו-ובוהו ששרר בריביות על העמלות של רזרבות הכספים של הבנקים, והודות לכישרונו הרב של אנרי לוי, הפכה חברת TRADITION S.A., להיות המסלקה הבין-בנקאית הכלל-אירופית הראשונה והגדולה ביותר. עם חלוף הזמנים, כיאה בכל חברה מודרנית, קמו בשוק העולמי חברות מתחרות אחרות, אולם אלה לא הצליחו מעולם להתרומם מעבר לרווחיה ותפוצתה של החברה שלנו, אשר נותרה, עד עצם היום הזה, החברה הגדולה והרווחית ביותר בתחום המסלקות. כאשר עברתי להתגורר בישראל, כעבור 7-8 שנים, מכר עקיבא פרסיץ, מנכל סוויס ישראל טרייד בנק, את מניות הבנק בחברת TRADITION S.A. לאנרי לוי, במחיר של פי 5 מההשקעה הראשונית של הבנק! כעבור 20-25 שנים, מכר אנרי לוי את פרי יצירתי וחברתו-שלו במחיר של עשרות מיליוני דולרים. זהו, מסתבר, פרי החוצפה... החברה עודנה מתפקדת מלוזאן, ומר לוי עודנו מתגורר, כמדומני, בשוויץ. אנוכי למדתי ממקרה זה שיעור בתוצאות התמימות וחוסר הזהירות. בדיעבד, אם הייתי מכיר לפני כן טוב יותר את האיש, ייתכן שהייתי מעדיף לחכות עוד כמה שנים כדי למצוא את האדם הנכון, ולא מאפשר לאנרי לוי לאכול את רוב העוגה ולהשאיר למי שהמציא את השיטה רק נתח קטן לנחמה. ובכל זאת, יש בי גאווה וסיפוק עצום להיות הראשון אשר נתן את תרומתו לבנקאות הבינלאומית ואשר חשב והקים את המנגנון של מסלקה בין-בנקאית.
|