בגדד ♦ קובה, יפן ♦ בנגקוק ♦ ז'נבה ♦ תל-אביב

 
כשנה וחודשיים אחרי קום המדינה, ביולי 1949, בהיותי בן 32, פתחתי צוהר לעתיד אחר והגעתי לישראל. בסוכנות היהודית הופניתי לפקיד בכיר ששמו הרצל צוקרמן, שבעצמו היה עולה חדש מדרום אפריקה. הלה פרש בפניי כמה הצעות. אחת מהן נראתה לי יותר מכולן, אולי משום ניסיוני ובקיאותי במוצרי החברה. הייתה זו הצעה להצטרף לבעלות על מפעל מגן צ'טווד בפתח תקווה. 
 
 
 סוויס-ישראל טרייד בנק הוקם כשלושה חודשים לאחר ששיגרתי את המכתב לאריה ויינברג. אחד התאריכים החשובים בתהליך ההקמה היה 12 בנובמבר 1950, היום שבו נחתם בתל-אביב חוזה בין שבעה בעלי המניות של הגוף החדש. שלושה מהם, בוריס גוריאל, אשר בן-נתן ודר יוסף ברנע, נרשמו כתושבי תל-אביב וייצגו את המחלקה המדינית של משרד החוץ. ג'ורג' מנדל-מנטלו ואני נרשמנו כתושבי ז'נבה. השניים הנותרים, אנשי-העסקים ג'ק פדואה וסמי נורדמן, נרשמו כתושבי פאריס. פדואה היה גיסו, אחי-אשתו, של מנדי סגל, שותפי במגן צ'טווד.
 
 
בקיץ 1956 נכנסו ההכנות לפתיחת השלוחה של הבנק שלנו בארץ, 'הבנק לסחר חוץ', להילוך גבוה. אבל ב-29 באוקטובר 1956 נפתח מבצע קדש וכשהגיע מועד הפתיחה של הבנק החדש כשבועיים לאחר מכן, ב-15 בנובמבר, הייתה תשומת הלב הציבורית עדיין ממוקדת בהתרחשויות הבוערות של ההתפתחויות המדיניות שפקדו את האזור. עקב כך, ולמרות אותה סנסציה של פריצת 'המועדון הסגור' של הבנקים לראשונה מאז קום המדינה, לא כל העיתונים דיווחו בהרחבה על אותו הישג של פתיחת הבנק החדש בישראל.
 
 
לאורך השנים, בד בבד עם תפקידי כסגן יור חברת קו צינור הנפט, השקעתי עבודה רבה בהרחבת פעילות הבנק ושלוחותיו וכן בפיתוח יוזמות עסקיות שונות לקידום האינטרסים של לקוחותינו. המשכנו בניצול השיטה של מכירת שותפויות בשטרות, אותה צורה מיוחדת של ניהול תיקי השקעות. הקפדנו ללא סייג על הפרדה חותכת בין העסקים הישירים של הבנק וניהול הפיקדונות לבין העסקאות של גלגול השטרות. הבנק בחר ובדק בזכוכית מגדלת את הלווים שנתנו את השטרות, וגלגל את השטרות למי שרצה בהם ולמי שסמך על המלצותינו, וזאת בלי לספק שום ערבות וממילא גם בלי לסכן את ההון שהופקד בו.